97a
the Tabernacle of David that is fallen [hanofelet]” (Amos 9:11). That is why the Messiah is called bar nifli. Rabbi Yitzḥak said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: During the generation in which the Messiah, son of David, comes, Torah scholars decrease; and as for the rest of the people, their eyes fail with sorrow and grief, and troubles increase. And the harsh decrees will be introduced; before the first passes the second quickly comes.
The Sages taught in a baraita: With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come.
Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita?
The verse states: “That Your enemies taunted, Lord, that they have taunted the footsteps of Your anointed” (Psalms 89:52). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the generation that the son of David comes, the hall of the assembly of the Sages will be designated for prostitution, and the Galilee will be destroyed, and the Gavlan, i.e., Bashan, will be desolate, and the residents of the border who flee the neighboring gentiles will circulate from city to city and will receive no sympathy. The wisdom of scholars will diminish, and sin-fearing people will be despised. And the face of the generation will be like the face of a dog in its impudence and shamelessness.
And the truth will be lacking, as it is stated: “And the truth is lacking [ne’ederet], and he who departs from evil is negated” (Isaiah 59:15). What is the meaning of the phrase: And the truth is lacking [ne’ederet]? The Sages of the study hall of Rav said: This teaches that truth will become like so many flocks [adarim] and walk away. What is the meaning of the phrase: “And he that departs from evil is negated”? The Sages of the study hall of Rabbi Sheila said: Anyone who deviates from evil is deemed insane by the people.
§ Concerning the lack of truth, Rava says: Initially I would say that there is no truth anywhere in the world. There was a certain one of the Sages, and Rav Tavut is his name, and some say Rav Tavyomei is his name, who was so honest that if they were to give him the entire world, he would not deviate from the truth in his statement. He said to me: One time I happened to come to a certain place, and Truth is its name, and its residents would not deviate from the truth in their statements, and no person from there would die prematurely. I married a woman from among them, and I had two sons from her.
One day his wife was sitting and washing the hair on her head. Her neighbor came and knocked on the door. He thought: It is not proper conduct to tell the neighbor that his wife is bathing. He said to her: She is not here. Since he deviated from the truth his two sons died. The people residing in that place came before him and said to him: What is the meaning of this? He said to them: This was the nature of the incident, and told them what happened. They said to him: Please leave our place and do not provoke premature death upon these people.
The Gemara resumes its discussion of the messianic period. It is taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: During the generation in which the son of David comes, youths will humiliate elders and elders will stand in deference before youths, and a daughter will rebel against her mother, and a bride against her mother-in-law, and the face of the generation will be like the face of a dog, and a son will not be ashamed before his father.
It is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: During the generation that the son of David comes, arrogance will proliferate and the cost of living will corrupt people so they will engage in deceit. The vine will produce its fruit, and nevertheless, the wine will be costly. And the entire gentile monarchy will be converted to the heresy of Christianity, and there will be no inclination among the people to accept rebuke. This baraita supports the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: The son of David will not come until the entire kingdom will be converted to heresy. Rava says: What is the verse from which this statement is derived? It is the verse: “It is all turned white; he is ritually pure” (Leviticus 13:13). One is a leper and ritually impure only if he has a leprous mark, however small, but not if his skin is completely leprous. Similarly, the world will be redeemed only when the Jewish people reach their lowest point.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “For the Lord shall judge His people and atone for His servants, when He sees that their power is gone and there is none shut up or left” (Deuteronomy 32:36). From the phrase “their power is gone” it is derived that the son of David will not come until informers will proliferate. Alternatively, the Messiah will not come until the number of students of Torah diminishes. Alternatively, the Messiah will not come until the peruta will cease from the purse. Alternatively, the Messiah will not come until they despair from the redemption, as it is stated: “And there is none shut up or left,” as though there were no supporter or helper for the Jewish people.
This is as in that practice of Rabbi Zeira, who, when he would find Sages who were engaging in discussions about the coming of the Messiah, said to them: Please, I ask of you, do not delay his coming by calculating the end of days. As we learn in a baraita: There are three matters that come only by means of diversion of attention from those matters, and these are they: The Messiah, a lost item, and a scorpion.
§ Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2).
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ketina: Just as the Sabbatical Year abrogates debts once in seven years, so too, the world abrogates its typical existence for one thousand years in every seven thousand years, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day,” and it states: “A psalm, a song for the Shabbat day” (Psalms 92:1), meaning a day, i.e., one thousand years, that is entirely Shabbat. And it says in explanation of the equation between one day and one thousand years: “For a thousand years in Your eyes are but like yesterday when it is past, and like a watch in the night” (Psalms 90:4).
The school of Eliyahu taught: Six thousand years is the duration of the world. Two thousand of the six thousand years are characterized by chaos; two thousand years are characterized by Torah, from the era of the Patriarchs until the end of the mishnaic period; and two thousand years are the period of the coming of the Messiah.
ביום השמיני נשיא לבני מנשה (במדבר ז' נ"ד). ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותר שמן מהו צריך לעשות לו למדונו [רבותינו] נר של חנוכה שהותר שמן ביום הראשון מוסיף עליו שמן ומדליקו ביום השני ואם הותר ביום שני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי וכן בשאר כל הימים אבל אם הותר ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפה בפני עצמו למה כיון שהוקצה למצוה אסור להשתמש הימנו לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקינים הואיל ואינם מן התורה אמר לו הקב"ה לאו בני אלא כל מה שהם גוזרים עליך קיים שנאמר על פי התורה אשר יורוך (דברים י"ז י"א) למה שאף עלי הן גוזרין שנאמר ותגזור אומר ויקם לך (איוב כ"ב כ"ח) תדע לך יעקב מהו אומר בשעה שהיה מברך אפרים ומנשה וישם אפרים לפני מנשה (בראשית מ"ח כ') עשה את הקטון קודם לגדול ונתקיימה גזירתו אימתי בקרבנות הנשיאים הקריב שבט אפרים תחילה שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז' נ"א) ביום השמיני נשיא לבני מנשה (שם שם נ"ד): ד"א ביום השמיני וגו' את מוצא שאפרים קרב תחילה שבכור וגדול ואח"כ מנשה וכך פתח ר' תנחומא בר אבא דברי חכמים כדרבונות (קהלת י"ב י"א) מהו כדרבונות אלא מה דרבן זה מכוון את הפרה לחרוש בתלם שלה כך דברי חכמים מכוונים את האדם הזה לדרכיו של הקדוש ברוך הוא הוי יפה אמר שלמה דברי חכמים כדרבונות: דבר אחר המשנה קראת אותו מרדע והמקרא קורא אותו דרבן ומלמד דכתיב במלמד הבקר (שופטים ג' ל"א) וכן ולהציב הדרבן (שמואל א' י"ג כ"א) א"ר נתן למה נקרא שמו מרדע שמורה דעה לפרה ולמה נקרא שמו דרבן שמדיר בינה בפרה מלמד שמלמד את הפרה לחרוש בתלם שלה כך דברי חכמים דרים בינה בבני אדם [ומורים דעה בהם] ומלמדים (דעה) אותם דרכיו של הקב"ה הוי דברי חכמים כדרבונות: ד"א מה כדרבונות אמר רבי ברכיה כדור של בנות כהדא ספירא דמינוקייתון שהן (מלקטות) [מקלטות] בם זו זורקת לכאן וזו זורקת לכאן כך הם חכמים נכנסים לתלמוד ועוסקים בתורה זה אומר טעמו וזה אומר טעמו [זה אומר טעם אחד] וזה אומר טעם אחר ודבריהם של אלו ואלו כולם נתנו ממשה הרועה ממה שקיבל מיחידו של עולם נתנו מרועה אחד (קהלת שם) מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם אחר שמא דבריהן פורחין ת"ל וכמסמרות נטועים בעלי אסופות (שם) לא אמר וכמסמרות קבועים אלא נטועים למה אלא מפני שעשה אותם מסמרות (נטועים) והמסמר שיש לו שושנה נח לשלוף לכן אמר וכמסמרות נטועים שרשיו של אילן הנטועים קשין לעקור אבל אין להם כח ככחו של ברזל והמסמר של ברזל יש לו כח נתן לדברי תורה כחו של ברזל וכמטעי (נטועים) שרשיו של אילן: ד"א כשם ששרשיו של אילן משתילים לכל מקום כך דברי תורה נכנסים ומשתילים בכל הגוף (דברי חכמים כדרבונות) [וכמסמרות נטועים בעלי אסופות] (שם) אימתי הם נטועים באדם הזה כמסמרות אימתי בזמן שבעל תורה נכנס לתלמוד והם נאספים לשומעו: ד"א מה הדרבן מטלטל יכול אף הם כן ת"ל וכמסמרות נטועים מהו בעלי אסופות אימתי הם נטועים באדם הזה אימתי בזמן שבעליהן נאספין מהם כל זמן שרבו קיים הוא היה מפליג כל זמן שנצרך הרי רבי לפני ואני שואלו מת רבו הרי יגע ביום ובלילה לקיים תלמודו אדם [יודע] שאין לו למי לשאול הרי אימתי נטועים באדם הזה בזמן שבעליהן נאספין מהן [נתנו מרועה אחד] (שם) אילו ואילו ניתנו מיחידו של עולם ויותר מהמה בני הזהר (שם) מהו ויותר מדברי תורה הוי זהיר בדברי סופרים למה שאילו באים דבריהם לכתוב לא היה קץ לספרים עשות ספרים הרבה אין קץ (שם) א"ר אבא סרונגלא אם [יאמר] אדם לכתוב ספרים עוד לדבריהם [ויותר מהמה בני] מהו מהמה בני מהומה נכנסת בך (ויותר מהמה בני) א"ר ברכיה הכהן אנו קורין מסמרות בסמך ואין כתיב אלא משמרות מה משמרות כהונה עשרים וארבע כ ספרי תורה עשרים וארבעה הם וכל מי שקורא בספר חוץ מעשרים וארבע כאילו קורא בספרים החיצונים שאמרה התורה יותר מהמה בני הזהר ר' אומר הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה למה שהם כדרבונות ר' יוחנן הוה מברך יום טוב הראשון של חג ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על מצות לולב ושאר כל הימים על מצות הזקנים ור' יהושע בן לוי [מברך בכל יום על נטילת לולב ואין ר' יהושע בו לוי] מורה לר' יוחנן שי"ט הראשון דבר תורה שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כ"ג מ') ושאר כל הימים מדבריהם א"ר שמעון בן חלפתא בשם ר' אחאי מפני שכתב דברי חכמים כדרבונות [וגו'] נתנו מרועה אחד דברי תורה (ודברי) ודבריהם. ד"א דברי חכמים [וגו'] ר' חייא בר אבא נכנס לבית [הכנסת] ושמע שהיה קורין ויסע משם אברהם (בראשית כ' א') אמר יפה שנו חכמים הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף (אבות פ"ב מ"י) ולמה אמר הדבר הזה מפני שכתב למעלה ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית י"ט לו) שאתה מוצא בשעה שבא אברהם לארץ היה בא לוט עמו ועל ידי שהיה דבוק לאברהם העשיר כשם שהעשיר אברהם שנאמר ויעל אברם ממצרים הוא ולוט עמו הנגבה ואברם כבד מאד וגו' וגם ללוט וגו' (שם י"ג א' עד ה') ראה היכן העשירו עד שלא היתה הארץ יכולה לשאת את שניהם כאחת ולא נשא אותם הארץ וגו' (שם שם ו') ואם תמה [אתה] על הדבר שלא הייתה הארץ יכולה לשאת אותם [לאו] מפני רכושם שהיה רב (לאו) [אלא] מפני הדינים שהיו בין הרועים כמה שכתוב ויהי ריב בין רועי וגו' (שם שם ז') ולמה היו מדיינים אילו עם אילו אלא כשאדם צדיק אף בני ביתו כמותו צדיקים וכל מי שידבוק בו וכשאדם רשע אף בני ביתו כמותו רשעים בהמותיו של אברהם היו הרועים מוציאים אותם [זמומים שלא] יגזלו לבריות ובהמותיו של לוט לא היו רועים (זמומין) [זוממים] אותן התחילו רועים של אברהם מדיינין עם רועים של לוט ואומרים להם למה אתם משיאים ללוט שם רע ומוציאים בהמתו שלא זמומה אמרו להם רועים של לוט אנו הם שאנו צריכים למחות בידכם שאתם זוממין את הבהמה שע"י שאתם יודעים שסוף בהמתו של אברהם לחזור ללוט מפני שאינו מוליד אין אתם זנין אותה כראוי מפני שאתם יודעים שאין לאברהם בן ולמחר הוא מת ולוט יורשו אתם עושים עצמיכם צדיקים מבהמותיו של אחר ביותר מה שבהמתו רועה היא גוזלת לא משלה היא רועה לא כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (שם י"ב ז') הרי למחר הוא מת בלא בנים ולוט שהוא בן אחיו יורשו ומי לחשך שעל ידי דברים הללו היו מדיינים א"ר יהודה בר סימן קרא סופו של פסוק והכנעני והפריזי אז יושב בארץ (שם י"ג ז') מה הדבר הזה אלא מתוך שהיו מדיינים על כך שנאמר ויהי ריב בין רעי [וגו'] אמר להם הקב"ה הכנעני והפריזי אז יושב בארץ חן שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ לבניו לא לרשע הזה שאתם סבורים ואפילו מה שאמרתי לאברהם שאני נותן לבניו את הארץ אימתי כשאגרש את הכנעני ואת הפריזי מתוכה לאברהם עדיין לא נתתי בנים והכנעני והפריזי (לתוכה) [בתוכה] עד עכשיו בעלים (עליו) [עליה] ואתם אומרים כן א"ר עזריה כשם שהיתה תחרות בין הרועים כך היתה תחרות בין אברהם ללוט מנין שכן כתיב אל נא תהי מריב ביני ובינך וגו' (שם שם ח'). [הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי] (שם שם ט') הבדל נא מעלי אין כתב כאן אלא הפרד א"ר חלבו כשם שהפרדה הזו אינה קולטת ומקבלת עובר כך אין זרעי מתערב בזרעך מיד וישא לוט את עיניו (שם שם י') שנתן עיניו בזנות כמה שנאמר ותשא אשת אדוניו [את עיניה אל יוסף] וגו' (שם ל"ט ז') [וירא] את כל הככר (שם י"ג י') כדכתב כי בעד אשה זונה בעד ככר לחם (משלי ו' כ"ו) כי כולה משקה (בראשית י"ג י') שהיו כולן זונות וראויות להיבדק כסוטות כך דרש ר"ש בן יוחי. א"ר אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן זמרא ראה כמה קיפח לוט הרשע את אברהם הצדיק מן הדיבר שכל זמן שהיה לוט דבוק בו לא הסיח הקדוש ברוך הוא עם אברהם כיון שפירש לוט הימנו קפץ הדיבר על אברהם שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו (שם שם י"ד): לפיכך כשהמלאכים היו הופכין את סדום ומצילים אותו בזכות אברהם מה אמרו לו ההרה המלט פן תספה (שם י"ט י"ז) בזכותו של אותו ההר הגדול אברהם נמלטת לך אצלו אמר להם איני יכול שכבר אמר לי הפרד לא אוכל להמלט ההרה וגו' (שם שם י"ט) ד"א פן תדבקני הרעה (שם) כל הימים שהייתי בסדום היה הקב"ה מחשב מעשי עם מעשיהם והייתי עומד שהייתי צדיק אצלם אלך לי אצל אברהם הצדיק שישקול הקדוש ברוך הוא את מעשי עם מעשיו לא אוכל למה פן תדבקני הרעה א"ר יוחנן שני בני אדם אמרו הדבר הזה הצרפית כי באת אלי להזכיר [את] עוני ולהמית את בני (מלכים א' י"ז י"ח) אמרה לו עד שלא באתה אצלי היה הקב"ה שוקל מעשי עם בני מקומי והייתי עומדת שהייתי כשירה אצלם ועכשיו באתה אצלי וע"י שהיית צדיק שקל הקדוש ברוך הוא מעשי עם מעשיך והזכרת עונותי ומת בני לענין שאנו צריכים דברי חכמים כדרבונות: ואף יעקב כיון שהגיע זמנו למות ושמע יוסף שחולה הוא התחיל מהרהר דברים בלבו ר' אליעזר אומר הירהר ג' דברים יוסף בלבו ור' שמואל בר נחמן אמר חמשה בניי נולדו במצרים תאמר שמברכם תאמר שיעשה אותם שבטים תאמר שיעשה אותי בכור תאמר שידחה את ראובן מן הבכורה ועל מה לא נכנסה רחל לקבורה לכך כשהלך אצלו נטל את שני בניו עמו לכהן שהלך לגורן ונטל את שני בניו עמו להודיע לכל שהן בניו שיש להם חלק כמותו: ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מ"ח א') מי אמר לו שאביו חולה יש אומרים ברוח הקדש ראה ויש אומרים בלהה אמרה לו שהייתה משמשת [את] יעקב כיון שחלה באה ואמרה ליוסף ויש אומרים בנימין הודיעו ויש אומרים קריוסי הושיב יוסף בפלטרין כיון שהרגישו ביעקב שחולה באו והודיעו ליוסף והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך (ומקללים את) [ומקללם אמר] יוסף אני יודע צדקו של אבא כל דבריו (גזירותיהן) [גזירות הן] אמר ללבן עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה (שם ל"א ל"ב) ומתה אמי ואני בא לומר שיקללם יקללם ונמצאתי מחריב את כל העולם שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה: הנה בנך יוסף בא אליך (שם י"ח ב') מיד ויתחזק ישראל וישב על המטה (שם) ולמה נתחזק אמר רבי יהושע בן לוי הראה לו עמידה אמר הקב"ה עשה אותו קזמיקרטור ואני איני חולק לו כבוד לכך ויתחזק ישראל. דבר אחר למה נתחזק כדי שיראו השבטים היאך (אני) [אביו] ראה ליוסף אפילו בשעת חליו ועמד מלפניו ויהיו חולקים לו כבוד: דבר אחר למה נתחזק ועמד וישב לו רבי אחא אמר שלא (אברך) [יברך] אותם (מיושב) [מסב] ויאמרו מתנות שכיב מרע היו ברכותיו ולא היה יודע מה עשה לכך נתחזק ועמד וישב שידעו שמתנותיו היו מתנות בריא: ד"א ויתחזק אמר רבי פנחס בן חמא בשם רבי אחא חיזק עצמו בתפלה אמר כשאבא לברכם תשרה עלי רוח הקדש שאברך אותם כראוי כיון שראה בניו עמו אמר לו הרי שבע עשרה שנה היית שואל שלומי ולא היו באין אלא עכשיו באו עמך יודע אני מה בלבך אם אברך אותם (אני) [איני] עושה דברו של הקדוש ברוך הוא שאמר לי שנים עשר שבטים אני מעמיד ממך ואם לא אברכם הרי רע לך ומברך אני אותם ולא תהא סבור שמא בשבילך שהאכלת אותי אני מברך אותם אלא כבר אמר לי עד שאני בבית אל לברכם שאמר לי אל שדי נראה אלי בלוז ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים (שם שם ד) דבר (אחר) [אחד] שיקר לו כאן שלא אמר ונתתיך לגוי ולקהל עמים שכן אנו מוצאים כשנגלה עליו בבית אל בבאו מפדן ארם וכו' עד ויאמר (אלי) [לו אלקים] ני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך (שם ל"ה י"א) והיה צריך לומר ליוסף הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לגוי ולקהל עמים ולמה לא אמר לו אלא לקהל עמים בלבד אלא אמר יעקב כשאמר לי הקב"ה הדבר הזה היה לי אחד עשר שבטים וכיון שנולד בנימין אמרתי הרי מה שאמר לי קהל גוים והוא שאומר לו שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם (שם מ"ח ה') אמר לו אינם שלך אלא שלי שאמר לי גוי וקהל גוים ולא נתן לי אלא את בנימין הרי אינן שלך אלא שלי הרי אפרים ומנשה שבטים הם כראובן ושמעון ומה שאתה מוליד אחריהן שלך הם נקראים אבל אילו לשמי הם שנאמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו (שם שם ו') הרי נתבשר יוסף על שני דברים שהדיבר בירך את שני בניו המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים (שם שם ט"ז) ועשאם שבטים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (שם שם ה') אף על פי שהיצר הקדים אפרים למנשה ומה שאמר נראה אלי בלוז (שם שם ג') היא בית אל כדכתיב לוזה [וגו'] היא בית אל (שם ל"ה ו') אמר רבי ברכיה הכהן (בש"ר ברכיה) בשם ר' לוי בשם ר' שמואל בן נחמן דרש יעקב לעשות אפרים ומנשה שבטים אמר שנראה הקב"ה אלי ואמר לי אני אל שדי וגו' ומלכים (ממך) [מחלציך] יצאו אילו אמר לי ומלכים ממך יצאו הייתי אומר על השבטים אמר לא אמר לי אלא מחלציך על בני בניי אמר על אפרים ומנשה אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום אם אין אתה למד מכאן שהם קהל גוים מן הפרשה אתה למד ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים. דבר אחר גוי וקהל גוים גוי זה בנימין קהל גוים זה אפרים ומנשה ומלכים מחלציך יצאו זה שאול המלך שעמד מבנימין תחילה למלכים שנאמר ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל (שמואל א' ט' א') וכיון שבירכם ועשאם שבטים התחיל אומר על עסק רחל אמר לו למה לא נכנסה לקבורה (אמך) [עמך] שהיה יוסף מיצר על הדבר מאוד התחיל אביו משיבו עליה אני בבואי מפדן אין כתיב כאן אלא ואני בבואי מפדן (בראשית מ"ח ז') מהו ואני אמר לו חייך כשם שהיית מבקש שתכנס אמך לקבורה כך אני הייתי מבקש הדא היא דכתב ואני מתה עלי (שם) מהו עלי עלי הייתה טרחותה: דבר אחר עלי שחסרתיה שלא הייתה לי נחת רוח אלא היא מתה עלי שחסרתיה אמר לו שמא מה שלא הכנסת אותה לקבורה שמא עונת גשמים הייתה אמר לו לאו בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה (שם) בין פסח לעצרת היה בזמן שהארץ מנופה והולכת ובאה ככברה שיכולים (הלו') [להלוך] אמר לו יוסף גזור עכשיו ואני מעלה אותה וקוברתה אמר לו יעקב אין אתה יכול בני שלא קברתיה שם אלא על פי הדיבור שאף אני בקשתי להעלותה ולקוברה ולא הניחני הקדוש ברוך הוא שנאמר ואקברה שם (שם) מהו שם על פי הדיבור ולמה שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכין אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואינם מועילין להם וכיון שהם הולכין בדרך הם באין ומחבקין קבורת רחל והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם שמע בקול בכייתי ורחם על בניי או תן לי האוניא שלי מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה מנין שכן כתב בכי תמרורים רחל מבכה על בניה (ירמיה ל"א ט"ו) וכתב ויש תקוה לאחריתך [נאום ה'] ושבו בנים לגבולם (שם שם י"ז) הרי פייסו למה לא נכנסה אמו לקבורה עשה את בניו שבטים התחיל יוסף מקרב את בניו אצל אביו כדי שיברכם שנאמר ויקח יוסף את שניהם אפרים בימינו (בראשית מ"ח י"ג) ולמה עשה יוסף כן אלא כיון שראה שהזכיר לאפרים תחילה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (שם שם ה') נתיירא שמא ידחה מנשה מן הבכורה לפיכך הגישם אצלו והעמיד מנשה בימינו ואפרים בשמאלו אמר הקדוש ברוך ואיני מודיע ליעקב מה עתיד לעמוד מאילו ירבעם בן נבט מאפרים (ומנשה שהכניס צלם בהיכל) אמר רבי חמא צפה הקדוש ברוך הוא שירבעם בן נבט עומד מן אפרים ועושה שני עגלים מהו מי אלה (שם שם ח') אלה אלקיך ישראל (שמות ל"ב ד') ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב (מלכים א' י"ב כ"ח) מיד סילק הקב"ה הימנו רוח הקודש. ועיני ישראל כבדו מזקן (בראשית מ"ח י') א"ר יהודה כמשמעו של מקרא שריסי עיניו כבדו מזוקן והיו דבוקים זה לזה וכשהיה מבקש לראות היה תולה אותם אמר לו רב נחמן חס ושלום מהו לא יוכל לראות שנסתלקה ממנו רוח הקודש התחיל יעקב אמר לו מי אלה הרי שבע עשרה שנה ישבו אצלו והוא אומר לו מי אלה אלא שצפה שני עגליו של ירבעם שהוא מטעה את ישראל ואומר להם אלה אלקיך ישראל. ד"א מהו מי שצפה שעתיד ליפול מבניו חמשים רבוא מ' ארבעים י' עשרה הרי חמישים ריבוא אילו חמש מאות אלף שהלך ישראל במלחמה התחיל יוסף מבקש ואמר לו אבא בניי צדיקים הם כמותי בני הם [אשר נתן לי אלקים בזה] (שם שם ט') מה בזה שהביא את אסנת אמם לפני אביו ואמר לו אבא בבקשה ממך אפילו בשביל הצדקת הזו אמר לו קחם נא אלי ואברכם (שם) הביאם אצלו התחיל מגפפן ומנשקן ושמח בהם אמר שמא מתוך שמחה תשרה עלי רוח הקודש ואברכם ולא חזרה עליו רוח הקודש וכיון שראה יוסף צרתו נטלם ויצא לו לחוץ ונפל על פניו והרביצם על פניהם ומבקש רחמים א"ר מיד אמר הקב"ה לרוח הקודש עד אימתי יהיה יוסף מצטער הגלי במהרה והכנסי ביעקב שיברכם שאין הקדוש ברוך הוא יכול לראות את השבט נופל על פניו אף יהושע בן בנו נפל על פניו מיד קפץ עליו הדיבור ואמר לו קום לך למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז' י') הוא הנביא אומר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי (הושע י"א ג') תרתי ריגלתי ברוח הקודש לברך אפרים אימתי קחם על זרועותי כשאמר יעקב ליוסף קחם נא אלי ואברכם בזכותו של מי בחבלי אדם אמשכם (שם שם ד') בזכותו של יוסף ולא ידעו כי רפאתים (שם) כיון שהעמיד את אפרים משמאלו ואת מנשה בימינו [מה] עשה יעקב שכל את ידיו (בראשית מ"ח י"ד) מהו שכל אמר רבי שכל [ודאי] אמר רבי יהודה שכל ידיו של יעקב בבכורתו של מנשה ורבי נחמיה אמר שכל השכילו ידו של יעקב לרוח הקודש כמה שכתב משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פ"ט א') כיון שראה יוסף כן היצר מיד תמך ידו של אביו להעבירה מעל ראשו של אפרים ולהניחה על ראשו של מנשה אמר לו ליוסף ידי אתה מבקש להעבירה שלא בטובתי [אמר ר' ברכיה ברבי] המלאך שלישו של עולם יש בו (אמר רבי ברכיה ברבי) והאיך זו תפסה לשר צבא של מעלה ואתה סבור להעבירה שלא בטובתי וימאן אביו [וגו'] (בראשית שם י"ט) אלא מה אמרת זה ידעתי אלא מה אתה סבור מפני שהייתי שואלך בכל עת מה עשו בך אחיך ולא היית אומר לי מה אתה סבור שלא הייתי יודע ידעתי בני ידעתי התחיל מברכם ויברכם ביום ההוא לאמר [וגו'] וישם את אפרים לפני מנשה (שם שם כ') אמר הקדוש ברוך הוא הואיל וגזר יעקב שיהא אפרים ראשון אף קרבנות הנשיאים כשבאים להקריב אפרים מקריב קודם מנשה ביום השביעי נשיא לבני אפרים ולאחרי כן ביום השמיני נשיא לבני מנשה: דבר אחר ביום (השביעי) [השמיני וגו'] אתה מוצא בכל דבר אפרים קודם למנשה בשופטים ובדגלים ובמלכים ובקרבנות [בשופטים] יהושע ואח"כ גדעון בן יואש משבט מנשה בדגלים דגל מחנה אפרים (במדבר ב' י"ח) ואחר כך ועליו מטה מנשה (שם שם כ') ובמלכים ירבעם בן נבט משל אפרים ואחרי כן יהוא בן (מנשה) [נמשי] משבט מנשה ולמה זכה אפרים לכך מפני שהיה ממעיט עצמו שהקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שמשפיל עצמו כי רם ה' ושפל יראה (תהלים קל"ח ו') ומי לחשך שהיה משפיל את עצמו שנאמר על ראש אפרים והוא הצעיר (בראשית מ"ח י"ד) שהיה ממעט את עצמו אבל מנשה היה יוצא ונזקק עם אביו (לענקים) [לעסקיו] אמר הקב"ה הואיל ומעט עצמו (זכה) [יזכה] לכבוד הזה ומה אם קטן שהיה ממעט עצמו זכה
No hay comentarios.:
Publicar un comentario