PARASHÁ TERUMA

 

מזבח הקטורת -  פרק ל	מזבח החיצון -  פרק כז	שולחן -  פרק כה	ארון -  פרק כה
ד וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה־לּוֹ ׀	ד וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל־הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת	כו וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב:	יב וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב:	טַבְּעֹת
מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל־שְׁנֵי צִדָּיו	עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו: ה וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ:	וְנָתַתָּ אֶת־הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:	וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:	location of טַבְּעֹת
וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:				purpose of טַבְּעֹת
ה וְעָשִׂיתָ אֶת־הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:	ו וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּח בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת:	כח וְעָשִׂיתָ אֶת־הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב	יג וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב	בַּדִּים
	ז וְהוּבָא אֶת־בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל־שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ:	וְנִשָּׂא־בָם אֶת־הַשֻּׁלְחָן:   כז לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶין ָ הַטַּבָּעֹת לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֶת־הַשֻּׁלְחָן:	יד וְהֵבֵאתָ אֶת־הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת־הָאָרֹן בָּהֶם:   טו בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ	location and purpose of בַּדִּים   purpose of טַבְּעֹת

 

 

1.     How many rings were there on the Aron?

2.     On which side and where were they placed?

a.     How did this affect how it was carried?

3.     What does the word פַּעֲמֹתָיו mean?

4.     Why is there is an extra ו in the word וּשְׁתֵּי?

5.     Were the badim removed from the rings?

6.     In which direction was the Aron carried?

 

What are some questions on this explanation?

רש"י - פעמותיו. כְּתַרְגוּמוֹ זִוְיָתֵיהּ;

וּבַזָּוִיּוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת סָמוּךְ לַכַּפֹּרֶת הָיוּ נְתוּנוֹת,

שְׁתַּיִם מִכַּאן וּשְׁתַּיִם מִכַּאן לְרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן,

וְהַבַּדִּים נְתוּנִים בָּהֶם, וְאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן מַפְסִיק בֵּין הַבַּדִּים, אַמָּתַיִם וָחֵצִי בֵּין בַּד לְבַד, שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן מְהַלְּכִין בֵּינֵיהֶם;

וְכֵן מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת בְּפֶ' שְׁתֵּי הַלֶּחֶם (דף צ"ח):

 

ושתי טבעת על צלעו האחת. הֵן הֵן אַרְבַּע טַבָּעוֹת שֶׁבִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא, וּפֵרַשׁ לָךְ הֵיכָן הָיוּ;

וְהַוָּי"ו זוֹ יְתֵירָה הִיא,

וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת,

ויֵשׁ לְךָ לְיַשְּׁבָהּ כֵּן: וּשְׁתֵּי מִן הַטַּבָּעוֹת הָאֵלּוּ עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת:

צלעו. צִדּוֹ

 

What is this adding to Rashi?

ר׳ אברהם בן הרמב״ם -  פעמתיו – אמר המתרגם זאויתיה והזוית ידועה (שהיא) פגישת שתי צלעות האורך והרוחב והנראה שהן ( = הטבעות) למעלה בארון סמוך לשפתו דבוקות לזוית; ובקבלה שהצלע שרמז אליה (היא) צלע הרוחב לא צלע האורך.

 

How does the GA explain the word פעם?

גור אריה - כתרגומו זויתיו. ונראה כי לשון 'פעם' הוא מלשון (ותפעם רוחו) "הולם פעם" (ישעיה מא, ז) ומלשון "ותפעם רוחו" (בראשית מא, ח), שהוא לשון הכאה, וכן הוא לשון 'פעמון' שמכה בו הענבל. כי הזויות מכה בהם, והם הם ראשון להיות מוכה בו כל דבר שיגע בו. ולפיכך הוא בפתח, ואילו היה כמו שפירש הראב"ע שהוא מלשון "מה יפו פעמיך" (שיה"ש ז, ב), "הרימה פעמיך למשואות" (תהלים עד, ג), היה הפ"א בשו"א, דאלו כלם הפ"א בשו"א.

 

אמנם מה שפירש (רש"י) שהיה נתון בזויות העליונה, ומנא לן לומר שהיו בזויות העליונה, שמא בזויות התחתונה? נראה דזויות השטח נקראו זויות, ולפיכך העליונות (ש)הם זויות השטח, כי השטח הוא למעלה, לא השטח התחתון הדבוק בארץ. ויש ראיה לדברי רש"י שהיו נתונות בזויות העליונות, בפרק הוציאו לו (יומא נד. ) "ויאריכו הבדים וייראו [ראשי הבדים]" (מ"א ח, ח), יכול יהיו מקרעין בפרוכת ויצאו לחוץ, תלמוד לומר "לא יראו" (שם), הא כיצד, דוחקין ובולטין בפרוכת כשני דדי אשה, שנאמר (שיה"ש א, יג) "צרור המור דודי לי בין שדי ילין". ומדקאמר 'מקרעין בפרוכת ויצאו', לא היו נתונים הבדים אלא למעלה, שאם למטה, אם כן היו מונחים הבדים על הארץ, לא אמר ש'היו מקרעין', [ו]הוי ליה לומר ש'יעברו הפרוכת ויצאו', כיון דהם למטה בארץ, היו מגביהין את הפרוכת ויצאו לחוץ. ועוד, דודאי כיון דהיו הבדים מונחין על הארץ, אי אפשר שלא היו נראה לחוץ, דמיד הוא יוצא לחוץ. אלא אם כן נאמר שהיה הפרוכת נגרר בארץ, שאז כשהיו מאריכין הבדים לא היה יוצא לחוץ, והיה בולט בפרוכת. וזה אין סברא לומר שהיו מאריכין בפרוכת עד שהיה נגרר בארץ יותר מן המדה, שהרי נתן שיעור בשוה לפרוכת כמו שהיה לפתח קדש קדשים. ועוד, דלא היה זה דומה לדדי אשה, כי דדי אשה הבליטה היא בגובה, ואין הבליטה למטה. ולפיכך צריך לומר דגם שם היה הבליטה בגובה, והיו הבדים בגובה. ועדיין צריך עיון באיזה מקום נתונים, דלמה שינה הלשון ולא כתב "לארבע פאות" כמו שכתוב בשלחן (פסוק כו):

 

שד"ל - פעמותיו: עיין מלכים א' ז' ל' ול"ד, כי משם ראיה כי פעמותיו כמו פנותיו.

ל - וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת:

לד - וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ:

Shadal attempts to bring support for this from the only other occurrence of the word in Melakhim I 7:30 "וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם" and it’s parallel in 7:34 which replaces "פַעֲמֹתָיו" with "פִּנּוֹת".

What would Shadal say to this?

ראב"ע כה, יב
פעמותיו - חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית רק מלשון רגל. 
רגלי עני פעמי דלים ישעיהו כו ו    תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים   A foot shall trample it, the feet of a poor man, the soles of the impoverished
וישם לדרך פעמיו    תהלים פה יד    צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו  Righteousness will go before him, and He will place it on the way of his steps
מה יפו פעמיך, ורבים ככה. 
ע"כ הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון. כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ. 

ועוד: מה טעם לומר ושתי טבעות זהב בתוספת הוי"ו. ואילו היו הראשונות היה כתוב שתי טבעות. להודיע שהם ארבע טבעות זהב, שהזכיר כמשפט הלשון. 
ויש מחכמי דורינו שהבין זה ואמר: 
כי הבדים היו מושמים בארון בטבעות שהיו על הפעמונים. וכאשר יצטרכו לשאת את הארון יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות. וכן כתוב: ושמו בדיו. 
ולפי דעתי: שהבדים אחר שהושמו בטבעות העליונות לא הוסרו משם. כי כן כתוב: לא יסורו ממנו. ופירוש: ושמו בדיו על  הכהנים, שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים וכאשר הושם הארון בדביר הוצרך להיותו סמוך אל הקיר, שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו. על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים. וזהו ויאריכו הבדים והנה הארבע טבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים.

How does he differ from Rashi?

 

‎מחברת מנחם - פעם מתחלק לארבע מחלקות:

·         האחד, 

o        פעם בחוץ פעם ברחבת (משלי ו, יב),

o        פעמים רבות יצילם (תהלים קו, מג), 

o        הפעם אודה את יי' (בראשית כט, לה).

·         ‎השני,

o        ותחל רוח יי' לפעמו (שופטים יג, כה),

o        הרימה פעמיך למשאות נצח (תהלים עד, ג), 

o        ותפעם רוחו (בראשית מא, ח), 

o        נפעמתי ולא אדבר (תהלים עז, ה), 

o        ותתפעם רוחו (דניאל ב, א).

·         ‎השלישי,

o        מה יפו פעמיך (שיר ז, ב), 

o       

What would Iben Ezra say about this 4th option? What is missing according to Shadal?

פעמי דלים (ישעיהו כו, ו), 

o        פעמי מרכבותיו (שופטים ה, כה), 

o        פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח, יא),

o        את הולם פעם (ישעיהו מא, ז),

§         לשון רגל וצעד המה.

·         ‎הרביעי,

o        ונתת על ארבע פעמתיו (שמות כה, יב).

 

Where does Ramban agree with and differ from Rashi and Iben Ezra? On what reason does he formulate his opinion?

רמבן - ארבע פעמותיו - כתרגומו: ארבע זויתיה.
ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונין. ושתי טבעות על צלעו האחת, הן הן ארבע טבעות שבתחילת המקרא, ופירוש הכתוב ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת. כך פירש רש"י. 

ויפה פירש. 
אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפורת היו הטבעות, שהכובד היה יתר מאד, ועוד כי דרך הכבוד הוא שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים?

ור"א אמר: חיפשתי בכל המקרא ולא מצאתי "פעם" שיהא זווית, רק רגל, מה יפו פעמיך (שה"ש ז ב), רגלי  עני פעמי דלים (ישעיה כו ו), על כן הוצרכתי לפרש כי רגלים היו לארון. ופירש כי הם שמונה טבעות, ד' תחתונות לשאת אותו בהם, והעליונות היו ליופי. 

ואין דבריו נכונים כלל. 

אבל אם כדבריו שהפעם רגל, יצווה הכתוב שיהיו הטבעות בזויות התחתונות אשר  הארון יושב בהן, ויקרא הצדדים התחתונים רגלים. כי לשון הקדש יתפוש כל הצורות לדמות האדם, ויאמר לכל דבר לעליונו ראש ולצד התחתון רגל:

וזה באמת כך הוא, שבזויות התחתונות היו הטבעות, והארון נשא למעלה, כמו שפירשתי למעלה.

אבל לפי דעתי אין פעם רגל, אבל הוא שם הפסיעה, מה יפו פעמיך בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אׇמָּֽן (שה"ש ז ב), פסיעותיך, כעניין שנאמר בתלמוד (ע"ז יח א): כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו, וכן בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח). ואמר הכתוב בכאן "פעמותיו" לפסיעות הכוהנים הנושאים אותו, רמז שני דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש  סמוכים למושב הארון, ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות, כי הארון ארכו למזרח, והטבעות שנים בצפון אחד בראש המזרחי ואחד במערבי, ושנים בדרום, ופעמי הכוהנים הולכים בין טבעת לטבעת, ולפניהם. ובמשנת המשכן שנו ארבע טבעות של זהב היו קבועות בו, שתים בצפונו ושתים בדרומו, שבהם היו נותנין את הבדים ולא היו זזים משם לעולם וכו':

 

 

בכור שור  - ויצקת לו ארבע טבעות {וגו'} ושתי טבעות – לפי הפשט: מדקאמר "ושתי" נראה ששמונה טבעות היו. בתחילה יצק ארבע טבעות קטנים קבועים בארון, ובאותן קבע ארבע טבעות גדולים ורחבים, שהבדים קבועים בהם. וכשהיו מניחין הארון, הנושאין אותו כופלים הטבעות שהם נתונים בתוך הטבעות הקבועים, ונשפלים הבדים, והיו כמו נתלים שם, ולא היו כנגד גובה הארון אלא כשנושאים אותם.

חזקוני  - ויצקת לו ארבע טבעת זהב -לפי פשוטו הם טבעות קטנות שהיו מן הארון עצמו.על ארבע פעמתיו – משני צדי רחבו,

ויש מפרשים פעמתיו – רגלו כמו מה יפו  פעמיך בנעלים רגלי עני פעמי דלים. אין נאה להיות הארון מונח סמוך על גבי קרקע. ושתי טבעות אחרים גדולים להיות בתים לבדים ושתי טבעות אלו קבועים בטבעות קטנים וכשהיו מניחים את הארון היו הטבעות הגדולים נשפלים עם הבדים ונתלין שם, שלא היה רוצה הקב"ה שימששו הארון כשיהיו הבדים בטבעות. על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית היינו על ארבע פעמותיו וארכו של ארון היה מצפון לדרום בין הבדים שמשך ארכו ממזרח למערב.

 

How was the Aron carried? Why does the Netziv say this opinion?

נצי״ב  -על ארבע פעמותיו – פירש רש"י זויות העליונות. והרמב"ן הקשה דא"כ היה  הארון בשעת משאו למטה מכתפי הנושאין, וזה אינו נוח למשא וגם אינו לכבוד. להכי פירש הרמב"ן שהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון. והפלא על קדוש ה' הרמב"ן ז"ל, דבפירוש איתא בשבת (צב,א) על הארון דהוי במשאו תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתחת, הרי שהיו הבדים והטבעות בשליש מלמעלה. ותו, הא ביומא (נד,א) איתא דהבדים היו דוחקין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר (שיר השירים א,יג) "בין שדי ילין", ואי היו מונחין על  המושב של הארון היאך נראין כשני דדי אשה. אלא כפירוש רש"י, והוו כשני דדי אשה בשליש הגוף מלמעלה.

 

Like whom is the Peshat explanation? Whay?

ושתי טבעות וגו' – פירש רש"י וכן הרמב"ן דהוי"ו מיותרת, ופתרונו כמו "שתי טבעות וגו'". ובאמת היה נראה בפשוטו כמו שכתב הראב"ע שהיו שמונה טבעות,  וכך כתבו התוספות יומא (עב,א) מזה הדיוק. ובזה היה מתיישב רומיא דקראי, דלהלן (לז,ה) כתיב במעשה בצלאל "ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון", מבואר דבצלאל הביא את הבדים, וכמו שיבואר בסמוך (פסוק י"ד) דהכי דייק קראי דצוואה. והרי בשעת הקמת המשכן) להלן מ,כ (כתיב "ויקח  ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון", מבואר דמשה עשה כן. אלא שני מיני בדים ושמונה טבעות, היינו, ד' טבעות בשליש העליון למשא, וכדאיתא בשבת, ואותם הבדים הביא בצלאל כמבואר בקרא "לשאת את הארון". ועוד היו טבעות למעלה ממש ובהם היו הבדים בולטין כשני דדי אשה שהן גבוהין עשרה טפחים מיהת, ובאותן הטבעות שם משה הבדים אחר נתינת העדות. זה היה נראה לפי הפשט.

ספורנו  - פַּעֲמֹתָיו – זָוִיּוֹת שׁוּלָיו.

וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת – הַצַּד הָאָרֹךְ יִקָּרֵא צֵלָע. צִוָּה אִם כֵּן שֶׁאַרְבַּעְתָּם  תִּהְיֶינָה עַל אַרְבַּע זָוִיּוֹת הַשּׁוּלַיִם, וְצִוָּה גַם כֵּן שֶׁלֹּא תֻשַּׂמְנָה עַל הַצְּדָדִים הַצָּרִים, אֲבָל תֻּשַּׂמְנָה עַל הָאֲרֻכִּים הַנִּקְרָאִים צְלָעוֹת, שְׁתַּיִם מֵהֶן עַל צַלְעוֹ הָאַחַת וּשְׁתַּיִם מֵהֶן עַל הַשֵּׁנִית.

 

רלב״ג ביאור המילות שמות כ"ה - על ארבע פעמֹתיו – רוצה לומר: זויותיו, והוא מענין 'פעם', כי ה'פעם' הוא השניוּת, והעדר ההתדבקות, וכן  הענין בזויות, כי בהם יֵחָלְקוּ השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת.

והנה היו שתי טבעות מהם על הצלע האחד מצלעות הרוחב, ושתי טבעות על צלעו השנית, ובהם היו נכנסים הבדים המצופים זהב.

וציוה ה' יתעלה שלא יסורו הבדים מטבעות הארון, אבל יהיו שם מוכנים לשאת את הארון בהם; והיה זה כן, כי מפני שהעדות הניתן בארון היה דבר שלם בעצמותו, והדבר השלם הוא מה שלא יחסר בו דבר, רצה ה' יתעלה שיִמָּצֵא השלמוּת בארון בכל הפנים, עד שלא יחסר בו דבר, אבל יִמָּצֵא תמיד מוכן על השלמוּת מבלי שיצטרך להביא בו דבר מחוץ. 

 

הכתב והקבלה  - (יב) ארבע פעמותיו.

תרגמו אונקלס ארבע זויתי',

והראב"ע אמר חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי פעם שהוא זוית, רק רגל, מה יפו פעמיך, לכן יפרש כי רגלים היו לארון ושם קבע הטבעות.

והרמב"ן טען עליו כי אין פעם רגל אבל הוא שם הפסיעה, מה יפו פעמיך פסיעותיך כמאמרם כמה נאות פסיעותי' של ריבה זו ואמר הכתוב פעמותיו לפסיעות הכהנים הנושאים אותו. ורמז שני דברים, שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש סמוכים למושב הארון וכו' ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת.

והטור בשם אביו הרא"ש טען על הרמב"ן במה שכ' שהיו הטבעות בזוית למטה, דמבואר (שבת) דבשליש העליון סמוך לכפרת היו הטבעות דכל טוענא דמדלי במוטות תלתי מלעיל ותרי תלתי מלתחת. (ועי' בדברי בעל משכיל לדוד)

	How does the Ketav V’Hakabalah explain the word פעם?  Contrast it with the Gur Aryeh.

 

ולדעתי אין לדחות דברי אונקלס לתרגם פעמותיו זויותיו, כי יש טעם לתרגומו זה, דכמו שהונח על הזוית שם פנה (ארבע פנותיו) שהוא מלשון פניה (אנה פנה דודך) כי הזוית בו פונה הסובב מצד זה לצד אחר, ככה יכונה הזוית בשם פעם, לפי שבזוית יתנועע הסובב ויתטלטל מצד זה לצד אחר, וכל שמושי פעם ענינם תנועה. וטלטול, פעמים על הפסיעות (וישם לדרך פעמיו) והפסיעות הם ע"י טלטול ותנועת רגלים. פעמון על הכלי המשמיע קול צלצול (פעמון זהב) והוא ע"י תנועת העינבל שבתוכו. ותפעם רוחו תרגומו ומיטרפה רוחי', רעיונותיו היו מטולטלים חסרי מנוחה מחשבותיו היו מתנועעים הנה והנה בלתי מרגוע (אונרוהיג) כלשון ספינה המטורפת בים, שמתנועעת ומתטלטלת ממקום למקום בלתי סדרים. הנה שפיר תרגום אונקלס פעמותיו זויותיו, כי בו יתנועע הסובב ויתטלטל מצד זה לצד אחר.

והרלב"ג כתב, פעמותיו ר"ל זויותיו, והוא מענין פעם כי הפעם היא השניות והעדר ההתדבקות, וכן הענין בזויות כי בהם יחלקו השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת', ע"כ.

 

והא דשבק קרא שאר לשונות המשמשות לזוית, כגון פנה מקצוע וכדומה, ובחר בלשון פעמותיו.

1.   כי רצה לכלול בו עוד הוראה אחרת, והוא פעמי נושאי הארון ופסיעותיהם, שהיה באמת בדרך פלא ותמהון משונה מפסיעות כל אדם, כמבואר בדברי רבותינו (רבה פ' נשא) מעולים היו בני קהת מכל הלויים שכל הלויים היו טוענין כלי מקדש היו מהלכין כדרכן פניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם לחוץ ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון וכ"כ הרמב"ם (ספ"ב מכלי מקדש) נושאי הארון היו מהלכין פנים נגד פנים. וידוע שהבדים היו נתונים לרחבו של ארון, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאים את הארון מהלכין ביניהם, כמ"ש רש"י כאן (ממנחות צ"ח ב') ואחרי שבדרך משאם היו פנים נגד פנים, א"כ לא היו יכולים לעשות פסיעותיהן לפניהם כדרך כל אדם, ועל כרחן היו צריכים לילך לצדדיהן, ולעשות פסיעות צדדיות (זייטווארטסשריטטע), הנה לחשיבות נושאי הארון שהיו מהלכין לכבוד הארון בפסיעות משונות מכל הולכי דרך, ולא השגיחו על הטורח הגדול והיגיעה הרבה המגיע להם משנויי פסיעותיהן ופעמותיהן, לכן טרח קרא וקרא את זויות הארון בשם פעמותיו, לכלול בו שתי הכונות, וטעם פעמותיו, זויות המשמשות לפעמי נושאיו ותרגום פעמותיו (שריטטווינקעל).

2.   ולדברי אגדה שהיה הארון נושא את נושאיו, קורא הכתוב הזויות בשם פעמותיו, כאילו הם עצמם היו עושים פסיעות לנסוע את הארון.

3.   ויתכן עוד שלא נקבעו הטבעות להיות אחוזים בארון החיצון לבד, דהיינו בארון הזהב שהיה צפוי על ארון העץ מבחוץ, דא"כ נקל מאד שיתקלקל מקום מושב הטבעות לרוב משאת שלשת הארונות עם הלוחות שבתוכם המכבידים על מקום אחיזת הטבעות (עי' יומא ע"ב ב' אם היה שולי ארון הזהב עוביו טפח) ובנקל יוסדק וישתבר ויפול, ואין סומכין על הנס שהארון נושא את נושאיו, לכן כדי לחזק מקום אחיזת הטבעות, עשאום באופן שיהיו נאחזים גם בארון העץ ואפשר גם בארון הפנימי. ובזה היתה אחיזתם חזק מאד ויש בהם כח לסבול על ידיהם עול משאת שלשת הארונות והלוחות. וזה נכלל בלשון פעמותיו, כי יהיה מענין שלש פעמים בשנה, שבנו זה פעמים, שיורה על כפילת הדבר (פערדאפפלונג) וטעם פעמותיו כפילותיו כלומר כפילת ארונות, ולהורות בא שהטבעות היו אחוזות בכפיליות הארונות, ולכוונה זו הניח המקרא שאר לשונות המורות על זויות ובחר בפעמותיו כדי לכלול גם כפיליות הארון, וטעם פעמותיו זויותיו הכפולות.

 

How does this connect with answer # 3 above?

והתבונן דטבעות שבשאר כלי משכן הזכיר הכתוב לשון עשי' בשולחן ועשית לו ד' טבעות (כ"ה כ"ו) במזבח ועשית על הרשת ד' טבעות (כ"ז ד') ושתי טבעות תעשה לו (למ"ד ד') וכאן בארון הזכיר הכתוב ויצקת לו ד' טבעות, כי לגודל משאת הארון שהיו כפול שלשה, והלוחות שבתוכם שהיה משאם ארבעים סאה, כביב"ע כי תשא ל"א י"ח, והכפורת שהיה עביו טפח באמתים וחצי אורך ואמה וחצי רוחב, והכרובים ממעל לכפרת שגבהן עשרה טפחים, הנה בצירוף כלם היה משא כבד מאד, ולזה היו הטבעות צריכים להיות חזקים מאד, לכן אמר בהם לשון ויצקת, כי מתכות הנתך הוא חזק ואמיץ בעבור דבוק חלקיו, כי שרש יצק ישמש על הקושי והחוזק כמו והיית מוצק (איוב י"א) והבדל גדול יש בענין חוזק הדבר במתכות, בין שהוא מרודד ומופשט בחלקיו, בין המוצק המדובק בחלקיו. ומה שעשה בצלאל גם בשלחן ובמזבח הטבעות ביציקה, ככתוב (ויקהל ל"ז ג', ל"ה ה') אף שבצוווי לא נאמר רק עשי', והיה יכול לעשותו ע"י רדידה, יתכן שעשאם ביציקה למצוה מן המובחר. (עי' פלתי י' סי' מ"ג סק"ו עובי דינר זהב).

 

מלבי"ם - יב) ושתי טבעות על צלעו האחת. המפ' נלחצו בלשון זה

שמשמע שהיו שמונה טבעות ארבע על פעמותיו וארבע על צלעיו, וכ"ד הראב"ע.

ופי' פעמותיו היינו רגליו שהיו רגלים לארון והיו בו טבעות לנוי, וטבעות הצלעות לשאת אותו,

 

והתוס' ביומא (דף ע"ב) דעתם שהיו ארבעה בדים בח' טבעות,

ומ"ש ושמו בדיו, היינו בדים שנשא אותו בהם,

ומ"ש לא יסורו ממנו, היינו הבדים שהיו קבועים,

וזה דחוק מאד שלא נזכר בכתוב שהיו ארבעה בדים,

 

ויותר היה נראה לפ"ז שהיו שמונה טבעות, שתים על צלעותיו לשום שם הבדים בעת הנסיעה, והיו בשליש העליון כמ"ש בשבת (דף צ"ב) שגמירי דטונא דמדלי אינש על כתפוי תלתא מלעיל ותרי תלתא מלתחת, וארבע על פעמותיו סמוך לרגליו ששם היו הבדים קבועים בעת החניה, ופי' הכתוב,

(יד) והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארן לשאת את הארן בהם.

ר"ל שבעת הנסיעה תוציא את הבדים מטבעות שבפעמותיו והבאת אותם בטבעות שבצלעותיו,

בטבעות הארון

ר"ל בטבעות שבפעמותיו יהיו הבדים קבועים בעת החניה

לא יסורו ממנו

בעת החניה, אבל בעת הנסיעה התיר בפירוש להסירם אל טבעות שבצלעות כמ"ש והבאת את הבדים,

 

ובזה נכון מ"ש בפ' במדבר ושמו בדיו שבעת הנסיעה שם אותם בטבעות שבצלעות,

ובזה נכון מ"ש לקמן (ל"ז ה') ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת אותו בהם,

 

ולקמן (מ"ם ב') ויקח ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון,

ויקשה מי הוציא את הבדים שהכניסן בצלאל הלא עבר בלאו? אך שבצלאל שם אותן בטבעות שבצלעות כיון שאז היה הארון שלא במקומו, ובעת שרצה להכניס הארון למקומו הוציא אותם משה משם וישם אותם בטבעות שבפעמותיו, ששם היו צריכים להיות קבועים כ"ז שהארון במקומו והיה מוזהר בלאו לא יסורו כ"ז שהארון במקומו. ויל"פ גם מ"ש בגמ' שם מתפרקין ואינן נשמטים, ר"ל שמתפרקים לפי שעה בעת שהוציא הארון ממקומו לנסיעה, ואינן נשמטים בעת שהארון במקומו שאז נקרא השמטה כיון שאז מסירם מן הקביעות.

·         אולם יקשה ע"ז ממה שהוכיח במנחות (דף צ"ח) שבדי הארון היו ברוחב הארון לא בארכו דארבעה גברי דרי ליה ותרי גברי לא מסגי רק באמתים וחצי, ומזה מוכיח שהיה אורך הארון לרחבו של בית מצפון לדרום, ולמ"ש לא מוכח מידי די"ל שטבעות שבצלעיו שבם שם הבדים בעת הנסיעה היו ברוחב הארון, וטבעות שבפעמותיו שבם היו קבועים בעת החניה היו באורך הארון, והארון היה קבוע ארכו לאורך הבית ממזרח למערב ששם היו הבדים בעת החניה,

·         וגם לשון מתפרקין ואינן נשמטים לא משמע כפרושי,

 

ע"כ נראה שיש הבדל בין פעמותיו ובין צלעיו,

שפעמותיו הם הזויות כתרגומו זויתיה שלכן נקרא ג"כ סוף הרגל פעם שהוא הזוית והקצה באדם,

וצלעיו הוא רחוק מן הזויות לצד אמצע הארון, דהיה קבוע בכל צד ארבע טבעות בשורה אחת שתים בצד הזויות ושתים לצד האמצע רחוק מן הזויות שלשה טפחים לכל צד ובעת הנסיעה עברו הבדים את כל הטבעות, ובעת החניה היה יכול להוציאם משתי טבעות וישארו בשתי טבעות לבד, שעז"א בטבעות הארון יהיו הבדים שימצאו תמיד בשתי טבעות, ולעת הנסיעה כתיב ושמו בדיו שאז הוציא אותם לצד חוץ,

 

ובמקדש של שלמה כתיב (מ"א ה) ויאריכו הבדים ויראו וגו' החוצה ופי' חז"ל שהיו בולטים מן הפרוכת כשני דדי אשה, ואורך הבדים שעשה משה לא היה יותר מעשר אמות כי המשכן היה עשר, ובעת החניה משכם לצד חוץ אל הפרוכת שיהיו בולטים בפרוכת כשני דדי אשה שמסתמא גם במשכן היה כן, ובמקדש של שלמה שהיה עשרים על עשרים והארון עמד באמצע הבית, כשמשכם עד אמצע הארון הגיעו עד הפרוכת, וכשמשכם עד טבעות הצלע של צד מזרח שהיה שלשה טפחים רחוק מן הזוית בלטו הבדים ודחקו בפרוכת טפח ומחצה והיו כשני דדי אשה, ומבואר שהוסרו משתי טבעות של צד מערב ונשארו בשתי טבעות שבצד מזרח לקיים בטבעות הארון יהיו הבדים. והנה התוס' במנחות (דף צ"ח ע"ב) כתבו שהבדים האריכו דרך נס ולמ"ש א"צ לזה, ומדברי הריצב"א שהביאו התוס' בב"ב (דף כ"ה) מבואר שס"ל שלא היה דרך נס כמ"ש התוי"ט בב"ב פ"ב משנה ט', רק שמ"ש לדעתו שהיו מושכים הארון לצד מזרח אינו נ"ל, דהא מבואר במגלה (דף י') ובכ"מ שהארון עמד באמצע רק ס"ל להריצב"א כיון שהיה חציו למזרח אין מוכח שהשכינה במערב, ובכ"ז היתה משיכת הבדים בלא נס כמו שכתבתי,

 

וסר בזה כל מה שעמעמו המפ' בזה כמ"ש בספר מעשה חושב,

 

והמעיין יתפלא מה נשתנה מזבח הנחשת מן השלחן ומזבח הזהב,

שבמזבח הנחשת נאמר בצוואה והובא את בדיו וכן בעשיה ולא נאמר כן בשלחן ובמזבח הזהב, ובספורו כי הובא המשכן אל משה חשב את מזבח הנחשת ואת בדיו את ארון העדות ואת בדיו

ובשלחן ומזבח הזהב לא כתב ואת בדיו הגם שגם בהם צוה לעשות בדים, ומצד זה נראה כי מזבח הנחשת מצד גדלו מכל הכלים היו הבדים גדולים וכבדים והיה צריך לשומם בתחלת המסע כדי שיהיה יכול להזיזו ממקומו ולכסותו לכן אמר בו והובא את בדיו בשאת אותו, שהיה צריך להביאם אל תוכו תיכף, ולפ"ז גם מ"ש (במדבר ד' י"ד) אצל מזבח הנחשת ושמו בדיו הוא רק התקון, כי הבאת הבדים היה תחלה טרם כסו אותו בבגד ארגמן, ובזה תמצא פתרון למה שבארון ומזבח הנחשת אמר שם "ושמו בדיו" ובשלחן ומזבח הזהב אמר "ושמו את בדיו", כי שימה שאחריו מלת את מורה על שימת הדבר וקביעתו בתחלתו, אבל בארון ומזבח הנחשת שכבר היו שם הבדים אמר ושמו בדיו היינו שתקנם, ולכן אחר שהזכיר (לקמן ל"ז ה') שבצלאל הביא בדי הארון בטבעות לשאת את הארון אמר (שם מ"ם כ') במרע"ה וישם את הבדים על הארון שבקה"ק האריך אותם לצד חוץ שיהיו בולטים בפרוכת, ושימה זו לשון תקון:

 

 

 

 

	#	Side of Aron	Location of rings	legs	פַּעֲמֹתָיו	Location of Badim
Rashi	4	width	Top		Corners (hit  -Gur Aryeh)	Top
Ramban	4	width	Bottom		footsteps	Bottom
Iben Ezra	8	width	4 top / 4 bottom	yes	legs
Bechor Shor	8	width	Top/ 4 in the other 4			outer rings
Netziv	8	width	4 top / 4 tippy top
Chizkuni	8	width	Top/ 4 in the other 4	yes		outer rings
Seforno	4	length	4 on the top
Ralbag	4	width			Corner/double
Ketav V’Hakaballa					Corner / movement (because from the corner  point the sides move)
Malbim # 1	8	Travelling-width Resting - length	4 top / 4 bottom	yes	legs	Travelling – top Resting - bottom
Malbim # 2	8	width	4 in a row on each side		Corner – edge (like feet are the edge of a person)	All four – travelling Corners - resting